"תגידי, לא לקחת את הכדורים שלך הבוקר?" – על התעמרות בעבודה

חשבתם פעם על התנאים הבסיסים להם אתם מצפים ממקום העבודה שלכם?

הדבר הראשון שעולה לכם לראש זה משכורת הולמת. הורים יחשבו מיד על גמישות בשעות העבודה. בטח יעלו גם אפשרויות לקידום בעתיד והרחבת סמכויות. אולי תחשבו על עניין הרכב והנייד, על בונוס שנתי ושעות הנוספות. אבל מה לגבי יחס הוגן ומכבד? מה עם תחושת ביטחון ויציבות? אווירה חיובית ומאפשרת?

לתנאים האלה, הקשורים במערכות היחסים שבמקום העבודה, אנחנו מתייחסים כמובנים מאליהם. זה לא נראה לנו משהו שצריך לדרוש או לציין. אנחנו מניחות שקיים קוד התנהגות בסיסי, מקובל וידוע. אבל האם זה באמת ככה? ייתכן שהקוד קיים אבל לא פעם מעסיקים או קולגות במקום העבודה, לא מכירים אותו, או בוחרים שלא לייחס שלו חשיבות.

זה לא היה מובן מאליו למנהל שכתב לעובד שלו: "אתה לא שווה כלום". זה לא היה ברור לבוס שאמר לעובדת בטיפולי פוריות: "את כל כך שמנה שאף פעם לא תצליחי להיכנס להריון". ספרו את זה גם לעובדת שהועברה למשרד רחוק ממקום מגוריה, הותשה מהנסיעות ונאלצה להתפטר או למי שהוזמן לשימוע לפני פיטורין אחרי תקופה ארוכה של האשמות ודיבורים מאחורי גבה. התעמרות בעבודה היא הרבה יותר נפוצה ממה שנראה לנו.

אבל איך יודעים שזו התעמרות בעבודה?

כשמנסים לענות על זה, במיוחד בהקשר המשפטי, מייד עולה שורה של מילים קשות לעיכול: השפלה, ביזוי, בריונות, שתלטנות, כוחנות. נדמה שצריך להוכיח שקרה משהו ממש דרמטי על מנת לקבל הכרה ולזכות בפיצוי, אבל בדרך כלל זה מתחיל בדברים מינוריים, בתחושות בטן, בחוסר נוחות, שלהם אנחנו נוטים להעניק פחות חשיבות.

מערכות יחסים בעבודה יוצרות חיכוכים מעצם טבען. אנחנו תלויים בארגון מבחינת פרנסה והתקדמות מקצועית, שואפות להיות עובדות מוצלחות ומוערכות ויש הירארכיה ובוס שנמצא מעלינו. כל זה הופך את יחסי העבודה למורכבים ואת חוויות ההתעמרות לאחד מהמקרים האלה שגורמים לנו להתלבט, ולהתמהמה. האם זה ויכוח סביר עם בוס עצבני או שהוא באמת עבר את הגבול? האם זו סתם רכילות של משרד ואני רגישה מידי או שהפיצו פה שמועה שממש פוגעת בי? האם אין לי חוש הומור וזו בדיחה חסרת טעם או שיש פה סוג של הטרדה? אבל אם יש ספק, אין ספק. כשנדלקות לנו נורות האזהרה, צריך ללכת לבדוק ואם אנחנו לא יודעים לפרש אותן בעצמנו -ניגש לאיש מקצוע. וכן, יכול להיות שאת רגישה או שאין לך חוש הומור, אבל זה לא נותן לגיטימציה להתעמרות. הנטייה שלנו לתת פרשנות רגשית ולקחת אחריות אינה מבטלת את הזכות שלנו ליחס מכבד ולתחושת מוגנות וביטחון במקום העבודה.

אך כאן נמצא גם הקושי הגדול ביותר עם התעמרות בעבודה, העובדה שהיא תופעה מזדחלת ומצטברת. פעולות חוזרות ונשנות, שבאופן הדרגתי מערערות ופוגעות בעובד ומקשות עליו יותר ויותר לבצע את תפקידו ביעילות ובהצלחה. וכשאת נמצאת בעמדה מוחלשת ולאורך זמן מאיפה תמצאי את הכוחות להיאבק ולדרוש את מה שמגיע לך? ואיך תתמודד עם החשש ממה שיחשוב על זה המעסיק הבא? ועוד להילחם על זה בבית משפט? אז מה הפלא שכל כך הרבה פעמים פשוט מוותרים.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

אני יכולה לספר לכן עכשיו על הסכומים שפסק בית המשפט במקרים של התעמרות בעבודה (80, 150, 300 אלף ש"ח) או על כך שהתעמרות בעבודה מכונה "המגפה השקטה", אבל מה שהכי חשוב בעיני זה שתדעו שאתם לא צריכים לספוג את זה ושיש לזה פתרון.

דבר ראשון והכי חשוב – תעדו. הקליטו את השיחות עם הבוס או עם הקולגה. הקלטה של שיחה כשאתם צד בה הינה חוקית. אם לא עולה בידכם להקליט, תעדו את השיחה ושלחו מייל למשתתף בשיחה ובו סיכום השיחה.

דבר שני – קחו ייעוץ לפני שאתם "שוברים את הכלים". לא פעם עובד שחווה התעמרות מגיע לנקודת אל חזור ואז קשה מאוד להוכיח את ההתעמרות והעובד סופג אצבע מאשימה על התנהגותו בנקודה זו.

דבר שלישי – אל תוותרו. אם לא תתעמתו עם זה עכשיו, המגיפה תתעצם. לכל אחד מאיתנו יש אחריות לשנות.